ארי, הילד השלישי במשפחת גבין והראשון שנולד במדינת ישראל (לאחר שהמשפחה עשתה עליה מארצות הברית ב- 1971), היה תינוק בעל עיניים גדולות, מבט חולמני וחיוך רחב. כילד אהב לטפס על עצים ולעסוק בפעילויות ספורטיביות שונות כגון סקי, נינג'יצו, ריצה ושחייה. ארי למד בבית הספר היסודי "רמב"ם" בחיפה והמשיך את לימודי התיכון בישיבת בני עקיבא "יבנה".

הוא בחר ללמוד במגמת פיזיקה ומחשבים, תחום שאליו נמשך עוד משחר ילדותו. בכל דבר שעסק בו התגלו המקוריות והיצירתיות שלו. במקביל ללימודי התיכון השתתף ארי בפעילויות של תנועת הנוער "בני עקיבא", שם הכיר בגיל שש-עשרה את חברתו הראשונה שהייתה לרעייתו, זהבית לבית ורמשטיין. ארי היה מוקף חברים, עוד מימי הגן ובית הספר. לאורך השנים המשיך מעגל חבריו להתרחב, וכלל חברים ממגזרים שונים של החברה.

ארי, שירש מהוריו את האמונה בשילוב בין הדת לתרומה למדינה, בחר ללמוד לאחר סיום התיכון בישיבת "עטרת כהנים" שבירושלים. שם הוא למד שנה וחצי, ובסיומן התעקש להתגייס לצה"ל בגיוס רגיל. עוד לפני הגיוס עבר ארי גיבושים לקומנדו הימי ולקורס טיס. אהבתו הגדולה למטוסים הובילה אותו לבחור בחיל האוויר. אחיו סיפר שכאשר היו שומעים רעש של מטוס היו שניהם רצים לחלון להתבונן וללמוד.

ביום ה-6 בפברואר 1992 התגייס ארי לשירות חובה והחל את מסלול קורס הטיס. ארי השתתף במשך שנה בקורס ולאחר מכן נשר. אף על פי שהובטח לו תפקיד של מ"מ (מפקד מחלקה) בחיל האוויר, בחר לשרת כלוחם בדרגת רב-טוראי ועבר ליחידה המובחרת "מגלן" של "עוצבת האש" בחטיבת הצנחנים. שבוע לפני סיום שירותו הצבאי, בט"ו בשבט תשנ"ה, נישא ארי לזהבית. עם שחרורו הוא חזר ללמוד בישיבת "עטרת כהנים".

מספר חודשים לאחר נישואיו, התקבל ארי לקורס קב"טי (קציני ביטחון) נציגויות של משרד החוץ, ובאוגוסט 1995 יצאו בני הזוג לשליחות מטעם משרד החוץ לריגה, לטביה. ארי עבד כקב"ט השגרירות וכמזכיר שני בתפקיד ממלא מקום הקונסול. ב-1997 המשיכו ארי וזהבית את שליחותם ברומא, איטליה. ארי היה סגן קצין הביטחון של השגרירות. לאחר שנה נולד באיטליה בנם בכורם טל-יהודה.

טל ירש מאביו את אופיו הרגיש ונעים ההליכות, את אהבתו למחשב, לאמנויות הלחימה ולאסטרונומיה, ומעל הכול – את החיוך שובה הלב. ב-1999 חזרו ארי וזהבית לישראל. הם קבעו את מושבם בחיפה והתחילו במקביל את לימודיהם לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה. כמי שנמשך לתחום המחשבים עוד בילדותו, בחר ארי ללמוד בפקולטה למדעי המחשב. הוא היה סטודנט מצטיין ונבחר לשמש כעוזר הוראה בקורס "מודלים חישוביים", הקשה ביותר בפקולטה.

במהלך השנים שימש ארי כמתרגל בקורסים נוספים. למרות שהצליח בלימודיו וסיים כל שנת לימודים בהצטיינות יתרה ואף זכה בפרסים, היה ארי צנוע מאוד ונמנע מלספר על הצלחותיו אפילו לחבריו הקרובים. ארי סיים את לימודיו כסטודנט מצטיין בפקולטה והוזמן לקבל תעודה משרת החינוך בכנסת. ארי היה חרוץ מאוד, וכדי לפרנס את משפחתו עבד בלילות כמאבטח במתקני הסוכנות היהודית ובמשרד הביטחון.

לאחר לילות של עבודה ללא שינה היה רץ לאוניברסיטה טרוט עיניים, להרצאות שכה אהב. במהלך התואר הראשון, מספר ימים לפני ראש השנה תשס"ב, נולדה ביתו מעין, שירשה את מראהו של ארי וגם את חוש ההומור שלו. בי"ב בטבת תשס"ג, נולד בנו השלישי ירדן, הדומה לאביו במבט החולמני, בסקרנות, בחוכמה ובקואורדינציה שלו. ארי היה אב נפלא לילדיו, אבא שהוא גם חבר.

הוא שיחק איתם במלחמת כריות, התגלגל עימם על הרצפה ונשא אותם על כתפיו. תמיד שיחק עימם בגובה העיניים. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד ב"אינטל". ארי הצטיין בכל תחום בו עסק, גם בעבודתו, וכמו תמיד, הצניעות הייתה נר לרגליו. ארי היה בחור יפה תואר, בעל עיניים ירוקות גדולות. היו לו חיוך תמידי, עיניים צוחקות ויכולת נתינה אין סופית לחברים וגם לזרים, תכונה שהנחילו לו הוריו.

ארי הקפיד מאוד לקיים מצוות צדקה גם כאשר היה סטודנט והרוויח מעט. אם ראה אדם מחטט בפחי הזבל, היה עוצר ונותן לו שטר של מאה שקלים (שהיו חלק נכבד ממשכורתו אז) והכול בכבוד ובצניעות. ארי תמיד חשב כי הדרך הנכונה ביותר לסייע לאדם הנתון במצוקה כלכלית הינה להעסיק אותו או לסייע לו במציאת עבודה, ופעל בהתאם. ארי אהב מאוד את הארץ ואת נופיה והרבה לטייל עם משפחתו וחבריו.

לשירות מילואים התייצב כל אימת שנקרא לכך ועבר תמיד את מכסת ימי המילואים השנתית. במבצע "חומת מגן", כשנה לפני מותו, גויס ארי ב"צו 8", ו"עלה על מדים" ללא היסוס. בל"ג בעומר תשס"ג, ב-19 במאי 2003, התייצב ארי לשירות מילואים בן ארבעה ימים, במסגרת אימון שמירת כשירות ליחידתו. יום המילואים הראשון היה עיוני, ונערך במחנה ג'וליס. ארי חזר לביתו באותו ערב ולמחרת יצא צפונה.

ב-11:00 בבוקר, כשהגיע לנקודת המפגש למרגלות הר שיפון שברמת הגולן, ואז התברר לו כי חבריו למילואים יאחרו ויגיעו רק שעתיים מאוחר יותר. משלא התייצב שוב לאחר כשעתיים, החלו חיפושים אחריו עד שנמצא ללא רוח חיים במי מפל דבורה. 2003). בן שלושים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו רעיה – זהבית, שלושה ילדים – טל, מעין וירדן; הורים – לאה וחיים; ושלושה אחים – רינה, גילה וזאב.

במותו היו ילדיו בני ארבע וחצי, שנה ושמונה חודשים, ותינוק בן חמישה חודשים.